בהקדמת הספר הדגיש המחבר בזה הלשון: "נראה שפאה הארוכה או נפוחה באופן חריג ובולט, תהיה אסורה גם לדעת הפוסקים המתירים, כדינו של בגד אדום. ותסרוקות חריגות אסורות גם לרווקות משום חוסר צניעות, כי אסור לבת ישראל להתבלט ולהיות יוצאת דופן בין הנשים במלבושיה, ואין לערב ענין זה בהיתר הפאה גופא, ולנצל זאת לאיסור גורף".
קרא עודהמחבר לא כתב מאומה בנושא זה של עדיפות הפאה, אלא הביא דברי הפוסקים כהוויתם, וכגון: החזון איש שדבריו הובאו בספר עובדות והנהגות שיש עדיפות לפאה על מטפחת המגלה שערות, והגר"ש משאש שכתב שראה בעיניו שהמטפחת מחליקה מהראש ואי לכך עדיף פאה, והגרמ"י לפקוביץ שכתב שנכשלו רבים להוציא שערותיהן מהמטפחת ולכן עדיף פאה, והתעמולה נגד פאה היא סכנה לעיקרי הצניעות, ועוד רבים מגדולי הדור שכתבו כך.
קרא עודהיות והקורא התמים עשוי לחשוב שמדובר באי אלו רבנים זוטרים, שהכותב הוא גדול הרבה יותר מהם, ראוי לציין כי עשרות מגדולי הרבנים הסכימו על הספר, ולא "כמה רבנים" (אף שלמעשה לא היה צריך הספר הסכמה כלל, כי הוא למעשה רק מאגד את תשובות הפוסקים בנושא זה, אבל המחבר אסף הסכמות עבור אלה המתרשמים מהסכמות).
קרא עודהמחבר לא התיר מאומה, אלא הביא את דעתו של הגר"ש וואזנר שהובאה בספר ע"י בנו, הגרב"צ וואזנר שליט"א, ועוד פוסקים ידועים כמו הגרח"ד וויס מאנטוורפן והגר"י בעלסקי והגר"מ קליין זצ"ל שהיו מגדולי רבני ארה"ב וחקרו את הענין, וכולם התירו את השיער ההודי, וגם מי שכתב שלא לקנות פאות משיער המגיע ממקדש הע"ז, התיר את כלל הפאות שלא ידוע מקורן.
קרא עודכל מה שמצא הכותב להעיר הוא על הפוסקים שהביאו דבריהם בקצרה ולא כתבו תשובות ארוכות להתיר, וגם בזה מצא בקושי מה להעיר עליהם. אך הוא מנסה להציג כביכול יש מה להעיר על כל הספר.
קרא עודבמקומות הבודדים בפרק הראשון בספר "חן וכבוד" בהם סומנו שלוש נקודות, מדובר בטקסט שהובא בהרחבה בהמשך הספר (שהלא הפרק הראשון הוא "דברי הפוסקים בקצרה") או בטקסט שאינו שייך להבנת הענין, ובכל אופן לא מדובר בפוסק שהוצג "כמתיר" ואינו אלא אוסר.
קרא עוד